כמו שתאי גופנו הם חלק מהגוף השלם שהוא אנחנו.
כך גם אנחנו - תאים במיקרוקוסמוס בפלנטה. ועם כמה שאנחנו קטנים באופן יחסי -
יש לנו השפעה מסוימת על האורגניזם שאנחנו חלק ממנו ולהיפך. 

בימים אלה העולם שלנו נמצא במשבר. ברמה המדינית , האזורית והעולמית. 

בעוד שברמה המערכתית - ארצות העולם השלישי נמצאות במאבק הישרדות יומיומי.
בזמן שמרבית העולם המערבי מהופנט ממסך, תרופות וסמים ומנותק מהטבע שלו עצמו ושל סביבתו. 

וברמה האקולוגית, העולם מושתת על תעשיות מזהמות המכלות את המשאבים ומותירות הרס וכיעור. כדי להשאיר כאן משהו לדורות הבאים,  האנושות נמצאת בנקודה בה עליה לעשות שינויים מרחיקי לכת בכדי לעצור את הכיוון אליו פנינו מועדות.

אך מי זו האנושות ? מי אוחז בהגה ? ואיך אנחנו יכולים להתארגן על מנת ליצור אימפקט - שינוי מטיב מהותי בעולמנו? בעוד בכל יום חוקרים מוצאים פתרונות לכל הבעיות - מניקיון אוקיאנוסים ועד פטריות שמפרקות פלסטיק. כדי להחליף את התעשיות עליהן להיות כלכליות . 

כשאנו נמצאים בתחושת הישרדות אין ביכולתנו למצוא משאבים לטיפול בבעיות של העולם.
ועם זאת אקולוגיה היא המפלט היחיד מהמעגל של ההישרדות - כי מציעה שפע יש מאין עם פחות תלות במערכת. 

מה גם שהעבודה יחד, וקרוב אל האלמנטים מהנה ומאזנת אותנו,
כשיש חיבור מחודש לטבע -האדמה האש המים והרוח מפיחים בנו אנרגיה ושמחת חיים (רזוננס).

חלק מהפתרון הוא ההתארגנות בקהילות אקולוגיות מקיימות ובחיבור ביניהן.
כל עוד אנחנו חיים בבועות ההשפעה שלנו על העולם מזערית. 
לשם כך אני עובדת על מיזם בשם אקומיוניטי - המחבר רשת בין קהילות. 
וביינתים מציעה טקסים לקהילות הקיימות.